לא מאבדים את הידיים והרגליים - כל שלבי השיפוץ הכללי

אם אתם נמצאים בשלב שלפני שיפוץ כולל בבית ישנם כל כך הרבה דברים שאתם ודאי מתעסקים איתם: בחירת אדריכל/מעצב, גיבוש התכנית, החלטות עיצוביות, בחירת קבלן שיפוצים, רכישת חומרי גמר, יצירת קשר עם אנשי אלומיניום, נגרות ודלתות, ועוד ועוד משימות והכנות. אבל לפני הכל, כדאי גם להשקיע קצת זמן ותשומת לב בהבנה של שלבי השיפוץ עצמו. כלומר, מה יעשה קבלן השיפוצים מהרגע שיגיע לביתכם, שלב אחר שלב. 

חשוב לציין שתוכלו למצוא אצלנו אינפורמציה נוספת כדי להעמיק בכל שלב בעבודות. זהו פירוט כללי שנועד להבנה של התהליך. כל שלב הוא עולם בפני עצמו, עליו תוכלו למצוא אצלנו מאמרים ומידע נוסף. ניתן גם לשאול שאלות בפורומים שלנו בכל נושא. חשוב לציין שהשלבים לפעמים נעשים במקביל (למשל, איטום בחדרים רטובים במקביל לעבודות ריצוף בסלון) או בשינויים קלים (למשל, בניית קיר לפני שלב האינסטלציה והחשמל אם צינורות נועדו לעבור בו), אך אלה השלבים העיקריים שיעבור הבית שלכם תוך כדי שיפוץ כללי:

הריסות

זהו השלב הראשון. בשלב ההריסות יגיע קבלן השיפוצים לדירה עם צוות העובדים ויהרוס את כל מה שדורש החלפה. במידה והריצוף מוחלף בריצוף חדש, הריצוף הישן יפורק ויפונה. אם יש שינויים בסידור הפנימי של הקירות, ייהרסו הקירות שהחלטנו לבטל. הכלים הסניטריים, המטבח, החלונות, הדלתות, החיפויים… בשלב זה הכל יפורק ויפונה לטובת הבנייה מחדש. בדרך כלל, סדר ההריסה יהיה כמו סדר הבניה, רק ברוורס - כלומר בשלב הראשוני יפורקו הדלתות, החלונות, ארונות הקיר והמטבח, לאחר מכן חיפויי הקירות והרצפה ואחרי כן הקירות עצמם.

שלב ההריסה הוא שלב קצר ולוקח ימים ספורים בלבד, אך כדאי שלא להסיק ממנו באיזו מהירות תתקדם כל העבודה. כדאי לוודא עם הקבלן שאם הוא משתמש במכולה - אם היא מוצבת על פי חוקי העזר ברשות המקומית אליה אתם שייכים ושהפסולת מסולקת לאתר מורשה. כמו כן כדאי לוודא שחדר המדרגות או המעלית לא יתלכלכו במהלך העבודות, כדי למנוע סכסוך עם השכנים.  

בניית קיר בלוקים

קיר בלוקים נבנה על גבי הבטון החשוף. במידה והריצוף לא מוחלף בדירה במהלך השיפוצים, יש לחצוב בריצוף ולהגיע לבסיס הבטון של הרצפה. אם הריצוף מוחלף, הבטון ייחשף במהלך ההריסות. באזור בו ייבנה הקיר יש לבצע אשפרה - הרטבה של הבטון שנועדה לאפשר לו להתחבר טוב יותר לבטון החדש ולבלוקים, כאשר גם אותם יש להרטיב לפני העבודות. על החלק התחתון של הקיר המיועד שמים שכבת בטון נוספת ואז מניחים את הבלוק הראשון, מפלסים ומסיימים שורה של בלוקים. בין הבלוקים מיישמים עוד בטון, המורכב מתערובת של מלט וחול שעבר סינון עם רשת, ביחס של 3:1. ברוב המקרים מותחים חוט כדי לקבל קו ישר ליצירת השורה הראשונה של הבלוקים בקיר.

בכל 3 שורות של בלוקים נדרש להכניס קוצי ברזל שעוברים בתוך הקירות הצמודים ובין השכבות של הבלוקים (בתוך הבטון). הקוצים מוחדרים בקדיחה לקירות הקיימים ובולטים לפחות ב-20 ס"מ בתוך הקיר החדש, כאשר עדיף לשים 2 קוצים בכל צד בקיר. הקוצים ממוקמים בין השורה השלישית לרביעית, בין השורה השישית לשביעית. אחרי שבונים את הקיר לגובה של מטר ו-90 ס"מ עד 2 מטר יש לעשות חגורת בטון, כאשר גם בה ימוקמו קוצים. החגורה היא שכבת בטון בגובה של 10 ס"מ על 10 ס"מ, ובתוכה ברזל לחיזוק.

את החגורה יוצקים באמצעות טפסות - תבנית מיוחדת לבטון. כדי לחזק את החגורה מחדירי קוצי ברזל לקיר הקיים, אליהם מצמידים ברזל על כל אורך הקיר ויוצקים בטון וחצץ.

מעל לחגורת הבטון יתווספו בדרך כלל שתי שורות בלוקים עד לתקרה. וגם מעליהם מוסיפים שורה של בטון, וקושרים רשת יוטה. אם בקיר יש חלון או דלת, יהיה צורך בחגורה נוספת מעל האלמנט. גם בארבע הפינות בין הקיר הקיים לבין הקיר החדש יש לשים רשת, ועליה בטון. נקודה חשובה שיש להקפיד עליה בבניית קיר היא האשפרה - הרטבת הבטון. מלבד הרטבת המשטח, יש להרטיב גם את חגורת הבטון יש להשקות פעמיים שלוש וגם את הקיר כולו - לחיזוק החומר.

לאחר בנית קיר הבלוקים נמרחת עליו שכבה של חומר הנקרא הרבצה צמנטית, שנועד להפוך את הקיר לחסין ממים והתפוררות. לאחר מכן מיושמות על הקיר שתי שכבות טיח - טיח שחור ועליו טיח לבן.

עבודות חשמל

במסגרת עבודות החשמל בשיפוץ של דירה ישנה עם פאזה אחת (מערכת הולכת חשמל אחת), ייעשו בו שינויים בהתאם לשתי האפשרויות הבאות:

-     הגדלת "רוחב הצינור" מ-25 אמפר ל- 40 אמפר (ההרחבה צריכה לכלול תשלום לחברת חשמל).

-     הגדלת המערכת מפאזה אחת ל-3 פאזות (3 מערכות נפרדות להולכת חשמל), ואז להפריד בין המכשירים שצורכים הרבה חשמל. זה מונע קפיצות של חשמל בגלל העומס. אם מחליטים להגדיל ל-3 פאזות צריך להזמין את השירות בחברת חשמל (שירות בתשלום) כדי לחלק את המונה לאחר שמגיע חשמלאי שמכין את הבית עם החיווט והלוח. אחרי שהוא מסיים מגיע מהנדס של חברת החשמל לביקורת.

מומלץ להחליף את כל חוטי החשמל בבית. לא מומלץ לחבר חוטים חדשים לחוטים הישנים מכיוון שיתכן שלא יעמדו בעומס של מכשירים חשמליים חדשים שיכנסו לבית בהמשך, כמו מזגן חדש או רדיאטור.

כדי למנוע התחשמלות החוק מחייב התקנה של הארקה בכל בית. כלומר, חיבור עם מוליך לאדמה שמטרתו לנתק את זרם החשמל במקרה של סכנת התחשמלות. לפעמים כאשר נעשים שיפוצים בבית בתחומים אחרים כמו בהחלפת צנרת, לא מוודאים מחדש עם סיומם שהארקה עדיין תקינה. חשוב לוודא שהדבר נעשה. העדיפות היא שקבלן השיפוצים יעבוד עם חשמלאי מוסמך, בעל תעודה ממשרד הכלכלה, שיבצע את עבודות החשמל. כדאי לבדוק זאת עם הקבלן לפני העבודות. אם מי שמבצע אינו חשמלאי, חשוב שבסיום עבודות החשמל יגיע חשמלאי מוסמך לבדוק ולחתום שהחשמל בבית תקין (כולל הארקה). מומלץ כלקוחות לסגור עם הקבלן מראש מי מבצע את עבודות החשמל והאינסטלציה, ומי בודק בסוף את תקינותן. מדובר בעבודות תשתית חשובות ביותר לבטיחות דיירי הבית, ולכן חשוב מאוד להבטיח שנעשות באופן תקני.

אינסטלציה

עד תחילת שנות התשעים הצנרת בבתים הייתה עשויה מפלדה, מה שהוביל לבעיות חלודה, פיצוצים ונזילות. משנות התשעים כל הצנרות עשויות פלסטיק בלבד. אם הצנרת אצלכם לא הוחלפה מאז, כדאי מאוד להחליף את כל המערכת במסגרת עבודות האינסטלציה בשיפוץ.

ישנם שני סוגים עיקריים של צנרות: צנרת רב שכבתית וצנרת גמישה (מושחלת). ישנם יצרנים רבים של צנרות, אך לרוב נמצאים בשימוש שלושה סוגי צנרות, בעלות תו תקן ישראלי: "מולטיגול" ו"פקסגול" של חברת "גולן"  ו-"SP" של חברת "מרצפלס. פקסגול הוא צינור פלסטיק מלא. מולטיגול ו-SP הם צינורות הבנויים בשלוש שכבות.

הנחת צנרת הפקסגול עובדת כך שהצנרת נמצאת בתוך מתעל (צינור תעלה). לכל נקודת מים מגיע צינור נפרד הרץ ממרכזיית המים אל נקודת המים. צנרת הפקסגול אינה מאפשרת חיבורים בין הצינורות לבין עצמם, אלא הנחת צינורות נפרדים. במידה וישנה בעיה בצנרת, הגישה אליה תהיה דרך המרכזיה, ממנה ניתן לשלוף את הצינור הבעייתי ולהחליפו. שיטת הנחת צנרת זו נקראת השיטה המקבילית.  

צנרת SP וצנרת מולטיגול אינן מחייבות מרכזייה, האלומיניום בצינור מעניק לו גמישות ומאפשר לו להתכופף בזווית של 75 מעלות, ומערכת הצינורות מתחברת בינה לבין עצמה באמצעות מכשירי לחיצה מיוחדים. הדבר מאפשר חיבור בין הצינורות ומייתר את המרכזייה. שיטת התקנה כזו נקראת השיטה הטורית. חשוב לציין כי כדי להבטיח שחיבור הצינורות נעשו כמו שצריך חשוב להשתמש באביזרי החיבור המתאימים לכל סוג צנרת, ולא לערבב בין המוצרים של החברות השונות.

הצינור המרכזי בתוך הבית יהיה בקוטר 20 מ"מ וצינור בקוטר 16מ"מ יזין נקודה אחת בלבד, זו בעצם נקודת המים הסופית, כמו למשל הברז במטבח או ברז האמבטיה. כך נמנעת בעיה של זרם חלש. חשוב מאד, לפני שמבטנים (יוצקים בטון) את הצנרת, לבצע בדיקת לחץ. בדיקה זו נעשית על ידי הקבלן והיא מאפשרת לנו לדעת שאין נזילות ולחץ המים בברזים כפי הרצוי. חשוב לוודא שהקבלן השיפוצים או האינסטלטור עובד עם צינורות בעלי תו תקן, ושהדבר יעוגן במסגרת חוזה השיפוץ. חשוב גם לא לערבב צנרות ואביזרים מספקים שונים.

גם כאן יש עדיפות לעבודה עם אינסטלטור מוסמך, אם כי בשונה מחשמלאי כאן לא מדובר על תעודה של משרד הכלכלה אלא בעל מקצוע מוסמך של החברה המספקת את הצנרת הספציפית בה הוא משתמש. במקרה של אנשי אינסטלציה, התעודות פחות חשובות ויותר חשוב הניסיון ומידת המקצועיות של המבצע.

חשוב לדעת שרוב חברות הצנרות מספקות אחריות מטעמן. ניתן להזמין נציג של החברה שמגיע לשטח ואם האינסטלציה מותקנת בצורה תקינה, יקבל הלקוח אחריות מטעם החברה. במידה ואינה תקינה יצביע על הכשלים ויחזור לבדוק שתוקנו. כדאי לוודא עם הקבלן שכאשר האינסטלטור מסיים, מגיעה החברה לבצע בדיקה. השלב בו יש להזמין את החברות הוא כשהצנרת הונחה ובוטנה חלקית.

אם נעשה שיפוץ נקודתי של מוצרי החברה (למשל, רק בחדר האמבטיה) האחריות שתינתן היא חלקית רק לחלקים החדשים שהוחלפו. במקרה של מרצפלס (צנרת SP) האחריות תינתן לעבודה של אינסטלטור שקיבל הכשרה של החברה להנחת  צנרת SP ונציג החברה ביקר באתר בעת ההתקנה. אם אין תעודת אחריות מטעם מרצפלס או גולן, חשוב שבעל המקצוע, האינסטלטור או הקבלן יתנו אחריות מטעמם לפחות ל-3 שנים.

אחרי שהאינסטלטור הרכיב את כל המערכת יש לוודא שהוא מבצע בדיקות לחץ כדי לוודא שהצנרת תקינה ועמידה.  

איטום בחדרי רטובים

בשלב זה מתחילים את עבודות האיטום בחדרים הרטובים. עבודות האיטום מתחילות לאחר פירוק שכבת האיטום הקיימת ותיקוני הסדקים בבטון. בחדרים אלה גם יוצרים רולקות – יציקת בטון בזוויות החדר כדי לעגל אותן. לאחר מכן מיישמים את חומר האיטום. רובם מיושמים בשתי שכבות, עם ייבוש ביניהן. חלק מחומרי האיטום דורשים אשפרה וחלקם לא. נציין כי ישנם חומרי איטום טובים מאוד בשוק, אך חשוב ליישמם לפי הוראות היצרן.  

לאחר השלב הזה יש לבצע בדיקת הצפה כדי לוודא שהיישום נעשה כהלכה: כדי לעשות זאת מציפים את המקלחת במים ומשאירים אותם למשך 24 שעות, כדי לוודא שאינם חודרים את חומר האיטום.

כדאי לבקש מהקבלן מפרט של חומרי האיטום בהם ישתמש והאופן בו ישתמש בהם, ולוודא שאכן השימוש ייעשה על פי התקן. בנוסף, כדאי לבקש מהקבלן שיבדוק את תאריך הייצור המוטבע על האריזות של חומרי האיטום ויוודא שהחומר איננו פג תוקף. בדרך כלל ניתן למכור את חומרי האיטום עד שנה מתאריך הייצור המוטבע עליהם, לפעמים גם יותר אבל יש לבקש אישור מהיצרן על כך. יש לדרוש מהקבלן שלא יקנה חומרים שעמדו בשמש, ושהוא עצמו לא יישם אותם בטמפרטורות של 35 ומעלה.

בשלב זה מבטנים את הצינורות החשופים, מטייחים את הקירות ומכינים אותם לצבע, אוטמים את החורים ולמעשה "סוגרים" את פני השטח. בקירות בהם נעשות חציבות לצורך התקנת צינורות נעשית סגירה בבטון ועליו טיח ליישור פני הקיר.

ריצוף

ישנן שתי דרכים להחלפת הריצוף: עקירת הקיים ויישום ריצוף חדש או ריצוף בהדבקה על הריצוף הקיים. ריצוף חדש יתבצע על מצע של חול או שומשום (חצץ דק) עליו מיישמים טיט (תערובת מלט וחול עם חומר מחזק) ועליו את הריצוף חדש.

כאשר מרצפים על גבי ריצוף קיים, בשלב הראשון מתבצע שפשוף של המשטח עם דיסק יהלום או חומצת מלח (תלוי בסוג האריח שמעוניינים ליישם), לאחר מכן יש לנקות את המשטח. על התשתית מיושם חומר מקשר, ועל גביו מודבקים האריחים עם דבק המתאים לסוג האריח (יש דבקים המתאימים לקרמיקה רגילה, דבקים המיועדים לגרניט פורצלן או דבקים גמישים להדבקה על משטחים לא יציבים).

על פי התקן, יש לשמור על מרווחים (פוגות) של 3 מ"מ בין האריחים, באריחים שהם מעל 30 ס"מ. ישנם קבלני שיפוצים שמעדיפים מרווחים של 2 מ"מ בחלק מסוגי המרצפות מסיבות אסתטיות. כדאי לבדוק עם קבלן השיפוצים שלכם מה הוא מתכוון לעשות ולוודא עמו שלא תיווצר בעיה במקרה שיהיה צורך בהוצאת אריח.  ברווח שבין האריחים יש למרוח רובה, שנועדה כדי להפוך את המשטח לאחיד. הרובה מתחלקת לשני סוגים: רובה אקרילית ורובה אפוקסית. האקרילית היא הרובה הנמצאת בשימוש תדיר, והיא עשויה מחומר על בסיס צמנטי המגיע באבקה אותה מערבבים עם מים. את הרובה דוחסים ברווחים שבין האריחים, כאשר לאחר מספר דקות יש לנגב במים את שאריות הרובה שנותרו על האריחים.

הרובה האפוקסית מגיעה במרקם של משחה אותה מערבבים עם חומר מקשה. היא מתקשה מהר ולכן יש לעבוד איתה בכמויות קטנות. רובה אפוקסית היא חזקה יותר אך יקרה יותר ונמצאת בשימוש בעיקר בחדרים רטובים.

פאנלים - רוחב הפאנל יהיה בדרך כלל 7 ס"מ (אך יכול להשתנות בהתאם להוראות האדריכל או מעצב פנים - זהו בעיקר עניין אסתטי. או אם יש קיר גדול הפאנלים יהיו גבוהים יותר) הפאנלים נחתכים מהריצוף הקיים. כאשר הרצף מגיע לפינות בולטות עליו לחתוך את הקצה בחיתוך גרונג (חיתוך ב-45 מעלות). לפני הדבקת הפאנל מיושם פס של חומר איטום, כמו למשל סופר 7 או מסטיק אקרילי. לאחר מכן הפאנל מודבק לקיר באמצעות דבק.  

גבס

לעיתים בניית הקירות תהיה מגבס ולעיתים מבלוקים, תלוי בצרכים של המשפחה. כאשר מדובר בגבס, הוא מגיע כבר בלוחות מוכנים, במידת סטנדרטיות של  1.20 מ' על 2.60 או 1.20 על 3 מטר. עובי הלוחות למחיצות פנים יהיה בדרך כלל 12.7 מ"מ, כאשר ישנם שלושה סוגי לוחות עיקריים הנמצאים בשימוש בעבודות הגבס: לוח גבס רגיל, לוח גבס ירוק העמיד למים ונמצא בשימוש בחדרים רטובים ולוח גבס ורוד מעכב בערה. בניית מחיצה נעשית על ידי הרכבת קונסטרוקציה, עליה מורכבים הלוחות כאשר בין שני הצדדים ייכנס חומר האיטום.

יישום המחיצה מתבצע בדרך כלל על הרצפה החדשה, כאשר התשתית חייבת להיות קשיחה ומפולסת. בתהליך הרכבת המחיצה מורכבת קודם כל הקונסטרוקציה אשר צריכה להיות מופרדת מהקיר באמצעות פס איטום.

אם נרצה לבנות את הקירות לפני הריצוף יהיה צורך לבנות את הקיר על חגורת הגבהה, כדי שיגיע למפלס הריצוף. בחדרים רטובים, החגורה חייבת להיות עשויה מבטון. בנוסף, בשל העובדה שהגבס הוא חומר השואב מים, על לוחות הגבס להיות מוגבהים מהרצפה המוגמרת בכ-10-15 מ"מ. התקן לא מחייב למלא את הרווח אם כי בדרך כלל ממלאים אותו במסטיק אקרילי.

בתהליך ההרכבה מתחילים עם המסילה התחתונה, אחריה הניצב הראשון ואחריו נציבים נוספים. על הניצבים להיות במרחק של 60 ס"מ זה מזה, כאשר בחדרים רטובים יש להקפיד על מרחקים של 40 ס"מ (אם אריחי הקרמיקה קטנים המרחק יכול להיות גם 30 ס"מ).

המסלולים וניצבי הקצה יחוברו לתקרה, לרצפה ולקירות ההיקף בחיבור מכני - כלומר, באמצעות ברגים ודיבלים ולא באמצעות דבק. לפעמים ישנם דיירים הדורשים מהקבלנים להדביק מסיבה כזו או אחרת, וחשוב לדעת כי אסור להם להיעתר, אחרת הקיר יהיה לא תקני. מרחקי החיבורים של הברגים יהיו במרחקים שלא יעלו על 60 ס"מ. לוחות הגבס יורכבו צמודים לתקרה. בכל לוחות הגבס יש מגרעת בשני הצדדים. לוחות הגבס יחוברו מגרעת למגרעת (פאזה לפאזה) ללא רווח ביניהם.

כשבונים קיר או מחיצה מגבס דו צדדית חשוב להקפיד על סימטריה בין לוחות. כלומר, מצד אחד של המחיצה נתחיל עם לוח שלם ומהצד השני (ממול) מתחילים עם חצי לוח כדי שלא יהיה קו חיבור חלש באותו מיקום משני הצדדים. בחיבור לוחות הגבס הברגים יוחדרו כ 1.0 מ"מ מתחת לפני הלוח בלבד, כך שראש הבורג לא יקרע את הנייר. מרחק בין בורגי הגבס במרכז הלוחות לא יעלה על 30 ס"מ, לאורך שולי הלוחות המרחק לא יעלה על 25 ס"מ.

בין לוחות הגבס ייכנס בדרך כלל חומר מבודד, כאשר החומר המועדף לכך יהיה בדרך כלל צמר זכוכית או צמר סלעים. רמת הדחיסות המומלצת על ידי חברות הגבס הגדולות לחומר הבידוד היא 24 קילו למטר קוב.

אחת הסיבות העיקריות לעבודה בגבס היא הקלות והפשטות של העבודה, הלוחות הם קלים לשינוע והרמה ופשוטים ליישום והרכבה. בניית מחיצת גבס תהיה מהירה בהרבה מבניית קיר מבלוקים ומבטון. הגבס מאפשר רמת גמר גבוהה מאוד לצד מחיר לא גבוה. החיסרון הבולט של הגבס הוא בעיקר במוניטין שיש לו, כחומר לא מספיק חזק ומאסיבי. רוב הקבלנים יעדיפו שלא לתלות עליו דברים כבדים (למרות שיש אפשרויות למתקני תלייה ייעודיים אשר אמורים לאפשר תליה של אלמנטים כבדים כמו אסלה תלויה, כיור או טלוויזיה). לכן, ישנם עדיין רבים שיעדיפו קירות בלוקים גם בפנים הבית.

עבודות צבע ושפכטל

השלב האחרון בעבודות יהיה שלב עבודות הצבע. כאשר מדובר בקירות בלוקים, תהיה עליהם שכבת טיח, היוצרת חספוס מסוים. לפני הצביעה יש לוודא שהתשתית נקייה. לפני תחילת עבודות הצבע עצמן, יש ליישם על הקיר שפכטל כדי "לגשר" על החורים והפערים שנוצרים בטיח. השפכטל תורם להחלקת התשתית לצביעה.

לפני הצבע עצמו יש ליישם פריימר, חומר מקשר המזכיר דבק מדולל, שתפקידו לקשר בין שכבת הטיח לשכבת הצבע. לאחר ייבוש שכבת הפריימר (הלוקח שעה-שעתיים מכיוון שמדובר בחומר דליל) מגיע שלב הצבע, המיושם בשלוש שכבות לפחות, כאשר יש להמתין עד לייבוש מוחלט של כל שכבה כדי להתחיל את העבודה על השכבה הבאה אחריה. זמן ייבוש של כל שכבה נע בין 4 ל-6 שעות. כאשר מדובר בצבעים כהים, הם לרוב יידרשו מינימום של 5 שכבות, כך גם צביעה על קיר גבס ירוק (חסין למים) הדורש אף הוא יותר משלוש שכבות.

אם רוצים רמת גימור גבוהה יותר,  לאחר שלב הפריימר מורחים על הקיר שכבת שפכטל אמריקאי, הנמרח בדרך כלל בשלוש שכבות. השפכטל הוא חומר במרקם חלק (המזכיר מעט טחינה), אשר משויף לאחר התייבשותו בנייר שיוף, לפי רמת הגימור הרצויה.

השלבים הבאים הם התקנת הכלים הסניטריים וגופי התאורה ואחריהם שלבי העבודה של בעלי המקצוע הנוספים: אנשי האלומיניום, הדלתות, המטבחים ומיזוג האוויר. אנו מרחיבים לכם בנפרד את כל הקשור בבעלי המקצוע המשלימים לעבודת הקבלן. נציין כי חשוב מאוד לתאם את העבודות כך שבעלי המקצוע המשלימים ייכנסו בדיוק כשקבלן השיפוצים מסיים את עבודתו, כדי שלא ייגרם עיכוב בלוח הזמנים. בדרך כלל, יהיו תיקונים ופינישים גם אחרי שיכנסו בעלי המקצוע המשלימים לעבודות.